הכירו את מייסד השיטה
ג'וזף (הוּבֶּרְטוּס) פילאטיס נולד בגרמניה ב-1883. אביו היה חובב ספורט ואתלטיקה, שהקדיש את שעות הפנאי שלו לפיתוח הגוף ואימו היתה עקרת בית שעסקה גם בנטורופטיה.
ג'וזף היה ילד חולני, וסבל מאסטמה ורככת (מחלת ילדים שנגרמת ממחסור בוויטמין D, שתורם לשקיעת הסידן בעצמות. כתוצאה מכך העצמות לא מתקשות ועלולות להתעקם). "בזכות" זה הוא ספג מנת השפלות והתנכלויות אלימות מצד ילדים אחרים. הוא מצא לעצמו את היער כמקום מפלט ובילה שעות רבות של צפייה בחיות… לימוד התנהלותן ואופן התנועה שלהן. בשלב מסויים התגלגל לידיו ספר אנטומיה של גוף האדם והוא התחיל לחקור בעצמו ולבדוק איך עובד כל שריר וכל מפרק אנושי.
כתוצאה מהאלימות שסבל ממנה, הוא החל להתעניין בשיטות להגנה עצמית והצטרף אל אביו באימוני פיתוח הגוף. הוא למד ותרגל שיטות אימון גופני מהמזרח והמערב: גלישה, צלילה, זן, יוגה, קונג פו ותרגילים עתיקים מהתקופה היוונית והרומית. תוך כדי נחישות ותרגול קבוע הוא התחזק כל כך עד שבגיל 14 גופו היה מפוסל שרירים ברמה כזו, שהוא שימש כדוגמן לשיעורי אנטומיה…
כשבגר (סביבות גיל 30), עזב את גרמניה ונסע לאנגליה. שם עסק לפרנסתו באיגרוף מקצועי, הדרכת הגנה עצמית ובקרקס(….). זאת בנוסף לתירגול אומנויות הלחימה והספורט הקבועים.
כשנתיים אח"כ, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה (1914), נכלא ג'וזף באנגליה, יחד עם אזרחים גרמנים אחרים וכדי להעביר את הזמן הוא לימד את האסירים האחרים היאבקות והגנה עצמית.
בהמשך הועבר ג'וזף על ידי השלטונות למחנה אחר באי מאן, בין בריטניה לאירלנד. שם, על פי הסיפור, הוצב לעבוד בבית חולים ושם התחיל ליישם מושגים ותרגילים שלמד ופיתח במשך 20 שנות המחקר האישי שלו, בהשראת הפילוסופיות מהמזרח והשיטות שלמד מהמערב.
הוא עסק בשיקומם של אסירים שחוו פגיעות פיזיות ונפשיות במלחמה, באמצעות מערכת תרגילים מקורית שהמציא, שהיום מוכרת בשם "פילאטיס מזרן". הוא קרא לשיטה Contrology: "שליטת המוח על השריר". שיטה זו מעודדת את המתאמן להשתמש במודעות כדי לשלוט בפעולות השרירים על ידי מתן תשומת לב לנשימה ולשרירים המייצבים את הליבה, ועוזרים לשמור על עמוד השדרה והגוף יציבים ומאוזנים.
בהתחלה המטופלים תרגלו תוך כדי התנגדות מול גופו שלו ובהמשך הוא פשוט פירק מיטות בבית החולים וחיבר את קפיצי המזרנים לעמודי המיטות. זאת כדי ליצור התנגדות שרירית ובה בעת תמיכה בתנועה המוגבלת של הפצועים. כך בעצם נולד ה"קדילאק" הראשון.
המצאה נוספת שנולדה משימוש בחפצים זמינים היא טבעת ה"מג'יק", שבמקור היתה טבעת של חבית בירה…
לאחר שהסתיימה מלחמת העולם הראשונה חזר ג'וזף לגרמניה ושם עסק באימון של המשטרה הצבאית ושל לקוחות פרטיים.
בשנת 1923, בעקבות פניה של המשטר הנאצי, שיאמן את הצבא הגרמני החדש, הוא פשוט ברח לארה"ב. בדרכו באוקיאנוס בספינה, פגש את מי שעתידה להיות רעייתו, אנה קלרה זואנר. קלרה היתה אחות במקצועה, שסבלה מדלקת פרקים וג'וזף אימן אותה על הספינה וסייע לשיקומה. הוא שיתף אותה בתרגילים שפיתח והשניים השקיעו את מרצם בהמשך פיתוח ולימוד השיטה.
בארה"ב ג'וזף וקלרה פתחו את הסטודיו הראשון שלהם בשדרה השמינית בניו יורק והשיטה התקבלה בהתלהבות ע"י קהילת הרקדנים. הם לימדו בשדרה השמינית מאז 1926 ועד 1966. בין תלמידיו הקבועים אפשר למצוא לא רק רקדנים מפורסמים כמו מרתה גראהם, ג'ורג' בלנשיין ועוד, אלא גם רופאים ובעלי מקצועות חופשיים אחרים.
בחופשות הקיץ נהגו ג'וזף ומרתה לסוע למחנה המחול המפורסם, Jacob's Pillow במסצ'וסטס. שם הכיר פילאטיס רקדנים וכוריאוגרפים רבים נוספים שהתחברו אליו.
כמדריך היה ג'וזף נוקשה מאוד עם לקוחותיו ואולם יחד עם זאת היה מסור להם מאוד. אם סבר כי לקוח זקוק לשיעור בהגיינה אישית, לא היסס להצטרף אליו למקלחת ולהראות לו כיצד משתמשים במברשת וסבון לקרצוף…
ג'וזף אהב להינות ממנעמי החיים, הנאה זו התבטאה בעיקר בעישון סיגרים ובילוי במסיבות ואולם למרות זאת, ג'וזף פילאטיס שימר את גופו כל חייו ותצלומים שלו מראים זאת היטב. הוא נהג להעביר את השיעורים שלו כשהוא לבוש במכנסי התעמלות בלבד ולא נמנע מלהסתובב בלבוש זה גם ברחובות ניו יורק…!
כיום שיטת פילאטיס מוכרת בעולם וידועה כמעניקה למתרגלים הנאמנים ייתרונות רבים.
הגדלת נפח הריאות ומחזור הדם באמצעות נשימה עמוקה ובריאה, הם אחד הייתרונות העיקריים.
כוח וגמישות של שרירי הליבה והגב, שיווי משקל וקואורדינציה שרירית ומנטלית הם חלק מ"תוצאות הלוואי" של תכנית פילאטיס יעילה.
באמצעות תרגול נכון, עקבי ויומיומי של עקרונות הפילאטיס ניתן לשפר את היציבה, צפיפות העצם ובריאות המפרקים.
ג'וזף נפטר בשנת 1967, בן 83, בניו יורק. כפי הנראה ממחלת ריאות שנגרמה מהסיגרים. הוא לא השאיר צוואה ואולם השאיר מורשת יקרה של תפיסת גוף נפש שהמשיכה להתפתח עוד על ידי תלמידיו, בני הדור הראשון (שזכו ללמוד את השיטה ועקרונותיה ישירות ממנו). לאחר מותו המשיכה קלרה, רעייתו, לנהל את הסטודיו עד פרישתה לגמלאות, עשר שנים מאוחר יותר.
