המיתוס של דימוי הגוף של "מורה לפילאטיס"

כאשר אומרים לכם "מורה לפילאטיס" – מה הדימוי הראשון שעולה לכם בראש?

רוב האנשים מיד מתארים לעצמם  מישהי רזה ומעוצבת. 

הפתעה! לא תמיד זה נכון!   

אז מה בעצם גורמת לנו הציפייה לאיזה שהוא סטנדרט? לסטריאוטיפ מסוים? 

סטריאוטיפ הוא עניין דו כיווני: כאשר אנחנו רואים מישהו שאיננו מכירים, על בסיס המראה אנחנו מסיקים מסקנות אודות מעמדו החברתי, כמה כסף יש לו בבנק, השכלתו, מצבו המשפחתי, ילדים ואפילו עמדתו הפוליטית.

ומצד שני- כשאנחנו חושבים על עיסוק מסוים – אנחנו מדמיינים איך אותו עוסק נראה: מורה למתימטיקה, קופאי בסופר, ספרנית, אינסטלטור…

הסטריאוטיפ הזה, שכולו נמצא בסופו של דבר בעיני רוחנו, משפיע לרוב גם על הדימוי העצמי שלנו. אם אני מצפה שמורה לפילאטיס תענה על סטנדרט מסוים של מראה – ואני לא נראה כך – איך אני יכול להגיע לשיעור? אני לא מספיק גמיש/ה… יש לי בטן… ואני לא בכושר. 

כפי שכבר כתבתי בפוסט קודם –הפילאטיס הוא בעצם סט של עקרונות לתנועה. עקרונות שניתן ללמוד ובאמצעות תרגול גם להטמיע במשך הזמן, בכל פעם עיקרון נוסף… תודעה או הבנה נוספת, לאופן ההתנהלות היומיומי שלנו. אין "תנאים מוקדמים" ואין צורך בכושר גופני, גמישות או סיבולת.

בתרגול קבוע ולאורך זמן של עקרונות הפילאטיס, אנו מאפשרים לגופנו להטמיע לתוכו את העקרונות הללו ובמשך הזמן מתחילים לשים לב לשינוי בתחושה הפיזית שלנו, שאנחנו קצת יותר "צומחים" גבוה… קצת יותר "אסופים"…  במראה שלנו, ביציבה הארוכה – בין  אם בעמידה או בישיבה. לשינויים אלה יש השלכות רגשיות ומנטליות…  מה שעושה לנו הרגשה טובה – אנחנו נוטים לרצות ולהתמיד בו.

מזמינה אתכם ללמוד את השפה איתי ולתרגל ביחד, אחד על אחד, בסטודיו ביתי נעים ומחבק ולגלות יכולות שלא ידעתם שיש בכם!

ההשראה לפוסט הזה הגיעה אלי אחרי שהשתתפתי בעוד סדנה עם אנולה מייברג. אנולה, בוגרת בית הספר לפילאטיס של קאתי גראנט, בת הדור הראשון(*), מדריכת פילאטיס מבריקה ומוכרת בעולם הפילאטיס, נראית בדיוק ההיפך מהדימוי הזה.

(*)הדור הראשון של מדריכים שלמדו ישירות מג'וזף פילאטיס עצמו.

מאחורי הקלעים של תצוגת אופנה. דוגמניות רזות ויפיפיות. 

היציבה לא כל כך…

עקרון בסיסי בפילאטיס, ובחיים בכלל, הוא הנשימה. עצם השאיפה העמוקה והנשיפה המלאה, שמהוות יחד מחזור נשימה מלא, מאפשרים לנו להרחיב את כלוב הצלעות ולהזרים חמצן לשרירים שלנו, שזקוקים לו על מנת לתפקד. ב"נשימת פילאטיס" אנו לוקחים אוויר בשאיפה דרך האף ומוציאים אוויר בנשיפה דרך הפה, כאילו מנסים לערפל מראה.

אל תוך הנשימה מוסיפים את התנועה ומתרגלים את עקרונות הפילאטיס האחרים: שליטה, מיקוד, ריכוז, רוגע וכו'.